החלטה בתיק עס"ק 61789-01-13

ניתנה ביום 19 מרץ 2013

מועצה דתית אילת                                                                               המבקשת

הסתדרות העובדים הכללית החדשה                                                  המשיבה

בשם המבקשת: עו"ד שרון חכמון אלמקיים 

בשם המשיבה: עו"ד אלעד מורג

ה ח ל ט ה

השופט אילן איטח

1.   לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית הדין האזורי בבאר שבע (השופט צבי פרנקל ונציגי הציבור מר ישראל עמי שי ומר מאיר סהר; ס"ק 20189-01-13) מיום 17.1.13, בו התקבלה בקשת המשיבה, ההסתדרות העובדים הכללית החדשה (להלן - ההסתדרות) ונקבע כי פיטוריה של העובדת, גב' שלומית חלובה (להלן - העובדת) על ידי המבקשת, המועצה הדתית אילת (להלן - המועצה) בטלים.

הרקע לבקשה:

2.   העובדת מועסקת באמצעות המועצה במזכירות בית הדין הרבני החל משנת 1997. לימים ביקשה המועצה לפטר את העובדת ופתחה בהליכים בהתאם לחוקת העבודה. בהליך השימוע התנגדה ההסתדרות לפיטוריה העובדת. בנסיבות אלה, מבלי לפנות קודם להליך הבוררות המוסדר בחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות (להלן - חוקת העבודה), הודיעה המועצה ביום 30.10.12 לעובדת על הפסקת עבודתה.

3.   על רקע האמור הגישה ההסתדרות לבית הדין האזורי בקשת צד בסכסוך קיבוצי למתן צו הצהרתי לפיו פיטוריה של העובדת על ידי המועצה בטלים. המחלוקת בין הצדדים סבה על פירוש חוקת העבודה והשאלה האם יש תוקף לפיטורי העובדת. לטענת ההסתדרות, פיטורי העובדת נעשו שלא כדין מאחר שלא התקבלה הסכמת ההסתדרות כמתחייב על פי חוקת העבודה. המועצה טענה, בין היתר, כי מדובר בסכסוך הפרט ולא בסכסוך קיבוצי; המעסיק האמיתי של העובדת הוא בית הדין הרבני (משרד הדתות) והמועצה היא רק צינור לתשלום שכרה; היה על ההסתדרות לבקש לפנות לבורר לאחר החלטת השימוע ומשלא עשתה כן, הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר וגם מסיבה זו יש לדחותה. 

4.   בית הדין האזורי קיבל, כאמור, את הבקשה וקבע שפיטורי העובדת בטלים. בית הדין פסק כי על הצדדים היה לפעול לפי האמור בחוקת העבודה. בקשר לכך נקבע כי ההסכם הקיבוצי מפנה לחוקת עבודה כאשר יש בה הסדר מיוחד בנוגע לפיטורי עובד ולכן ההסדר המיוחד בחוקת העבודה גובר על האמור בהסדר הכללי שבהסכם הקיבוצי. לאור זאת הגיע בית הדין למסקנה, בהסתמך על סעיף 70 לחוקת העבודה, כי אם המועצה ביקשה לפטר את העובדת בהיעדר הסכמה של נציגות העובדים לכך, היה עליה להעביר את המחלוקת להכרעה בפני בורר, לפי סעיף 84 לחוקת העבודה. עוד קבע בית הדין כי מי שהיה אמור ליזום ולקדם את הפניה לבורר היתה המועצה, אשר ביקשה לפטר את העובדת ולא ההסתדרות אשר התנגדה לפיטוריה.

       בית הדין היה ער לטענות המועצה לפיהן המעסיקה האמיתית היא בית הדין הרבני וכי העובדת נקלטה לעבודה ללא מכרז וקבע כי אין לשכוח שמדובר בעובדת שמקבלת תלוש שכר מהמועצה ומועסקת מעל 15 שנה בתפקידה.

       להשלמת התמונה יצוין כי מיד עם פרסום פסק הדין, התייצבה העובדת במקום עבודתה.

5.   המועצה הגישה ערעור על פסק הדין, ובמקביל הגישה לבית הדין האזורי בקשה לעיכוב ביצועו. בהחלטה מיום 24.2.13, דחה בית הדין האזורי את הבקשה וקבע כי לא הוכח שהשארת העובדת בעבודה, אותה היא מבצעת כ- 15 שנה, יגרום למועצה נזק שאין לו תקנה. מכאן הבקשה לעיכוב הביצוע שלפני.